מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלפסי אלירן

פסק דין

עניינה של התביעה בתמצית

1.בתאונה שהתרחשה בכביש ניצן ביום 12.11.08 בין שני כלי רכב ניזוק רכב מסוג טויוטה שמספרו 2654351, רכב אשר היה מבוטח בפוליסה לביטוח מקיף על ידי התובעת (להלן - "רכב הטויוטה"). מתוקף מעמדה זה שילמה התובעת למבוטחה את שווי נזקו של רכב הטויוטה בקיזוז השתתפות עצמית וכינון בסך של 18,880 ש"ח וכן נשאה בשכרו של השמאי אשר בחן את נזקי רכב הטויוטה, בסך של 416 ₪.

2.הנתבע הינו נהגו של הרכב האחר המעורב בתאונה האמורה (להלן – "הטרקטורון"), ולטענת התובעת חייב הוא בהחזר הפסדיה, קרי – התשלומים בהם נשאה כאמור זאת מכוח זכות התחלוף העומדת לה במעמדה כמבטחת הרכב ומחמת היותו אחראי לארוע התאונה, אשר ארעה לשיטתה בשל רשלנותו והפרת הוראות הדין על ידו.

תמצית טענות ההגנה

3.הנתבע מעבר להכחשת הנזקים הכספיים הנטענים, לרבות נתוני חוות הדעת שהוגשה לביסוסם של אלו, חולק באשר לאחריות המיוחסת לו לארוע התאונה, תוך שהוא מייחס לנהג רכב הטויוטה את האשם בהתרחשותה.

4. הנתבע מוסיף ומציין כי כתוצאה מהתאונה ניזוק הוא בגופו וכן ניזוק הטרקטורון אשר ערך תיקונו הינו 34,000 ₪ על פי הצעת מחיר שניתנה לו.

דיון והכרעה

5.המחלוקת בתיק זה כבדומיו נסובה סביב שאלת זהותו של הגורם האחראי להתרחשות התאונה, ולמעשה – סביב נסיבות התרחשותה.

6.על פי הנטען בכתב התביעה נסע רכב הטויוטה בכביש ניצן, שכביש עפר הינו, בעוד ממולו הגיחו מס' טרקטורונים ובכלל אלו הטרקטורון הנהוג בידי הנתבע. הנתבע, תוך כדי נסיעתו, סטה לנתיב נסיעתו של רכב הטויוטה ופגע בחזיתו פגיעה קשה.

הנתבע מאידך מייחס לנהג רכב הטויוטה את הסטייה מנתיב הנסיעה, סטייה אשר היא שהביאה לשיטתו להתרחשות התאונה.

7.בדיון אשר התקיים ביום 2.6.10 העידו בפני שלושה: מר חן אליהו – נהג רכב הטויוטה מחד, ומאידך – הנתבע כמו גם מר קורן זרד- חברו של הנתבע אשר היה אחד מנהגי הטרקטורונים שנסעו אל מול רכב הטויוטה.

בין המוצגים שהוגשו, הוצגו אף תמונות המתעדות את זירת התרחשותה של התאונה (מוצגים נ/1 – נ/3).

8.סבורתני כי ראוי יהיה להתייחס בבחינת גורמי התאונה הן למרכיב תנאי השטח והן למרכיב האנושי.

אשר לתנאי השטח – מהעדויות שבפני עולה תמונה שהכביש בו עסקינן, כביש צר למדי הינו, והדבר ניכר הן מעיון בתמונות שהוגשו והן מעדותו של מר חן אליהו – ראה בעמ' 1 ש' 12 וכן בעמ' 5 רישא שם מבהיר העד כי סטייה ולו הקטנה מצד מי מהרכבים, תביא להתנגשות.

הנתבע מצידו טען אמנם ולמעשה כי רוחב הכביש מספיק למעברם של שני כלי הרכב המעורבים זה לצד זה (עמ' 9 ש' 20-21 לפרוטוקול), אולם תשובתו זו היתה מהוססת למדי לטעמי, והתמונות שהוצגו באשר למראה הדרך, מעוררות ספק בענין זה.

זאת ועוד, מעדותם של הנהגים שניהם ניכר כי תנאי השטח מקשים על הנוהג בו אף בשל שדה הראיה המוגבל במקום. אין חולק כי התאונה התרחשה בעיקול הכביש אשר בצידו האחד (מימין לרכב הטויוטה) ניצבים שיחים גבוהים, אשר ניכר כי מקשים הם על ראיית אופק הכביש כמשתקף מהתמונות שהוצגו. ראה עדותו של מר חן אליהו בעמ' 2 ש' 24 -25. כן ראה עדותו של הנתבע בעמ' 6 ש' 7 – 10 ודבריו אלו בעמ' 9 ש' 20 – 21 לפרוטוקול:

"אני מאשר שבמקום שהתנגשנו אין ראות טובה לא לי ולא לרכב שבא ממול"

9.תנאי השטח כפי שהומחשו בעדויות כאמור, יש בהם כדי להמחיש קיומה של חובת זהירות מוגברת מצד הנהגים שניהם בכל הנוגע לאופן נהיגתם בכביש הנדון, וספק אם כך נהגו.

10.מר חן מחד והנתבע מאידך, מעידים על עצמם כמי שנהגו בנתיב המיועד להם, קרי - בימינו של הכביש.